אביו של סמ"ר עוז צמח ז"ל: "יש חיים לפני המוות של עוז, והחיים אחרי. והזמן לא מרפא"

ביום שישי האחרון הגיעו אלישבע וחיים צמח ממודיעין לחלקה בהר הרצל שבה טמון בנם, סמ"ר עוז צמח ז"ל, בן 20 בנופלו, הדליקו נרות והתייחדו עם זכרו – השנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, בתי העלמין הצבאיים ריקים מאדם, בשל הגבלות הקורונה. "גם הילדים שלנו כבר עלו אליו עם הנכדים", מספר צמח בשיחה עם "כל העיר מודיעין". "האובדן הוא קשה לכל המשפחה, להורים ולאחים שלו. למי יותר קשה? הכאב קשה גם לסבא ולסבתא שלו, מאוד קשה להם, וגם לנכדים שקוראים לו 'דוד עוז' למרות שלא הכירו אותו. לכן האובדן הזה הוא של כולם, גם החברים שלו שכולים".

חיים צמח הוא יו"ר "יד לבנים", הארגון להנצחת חללי מערכות ישראל ולטיפול במשפחות השכול. הערב הוא ישתתף בטקס העירוני במודיעין ליום הזיכרון שיועבר בשידור חי בפייסבוק של העירייה. "כיו"ר יד לבנים אני שותף לפעילות של מורשת, של הנצחה ושל רווחה למשפחות. להיות משפחה שכולה זו לא מחלה, זה לא נגע, אנחנו לא מצורעים", אומר חיים צמח בשיחה. "אנחנו פשוט חינכנו את הילדים למשימה, לאהבת הארץ, לעשייה משמעותית ולשירות משמעותי ורצה הגורל ועוז לא איתנו, ואני בחיים לא אבין את זה".

עוז צמח נולד ב-27.10.1985, והיה 'ילד סנדוויץ", אח צעיר ליוסף ולאורן ואח גדול ליפעת ולשני. משפחתו וחבריו סיפרו עליו שהיה ילד נעים הליכות, מסור חייכן וקצת ביישן. עד גיל 5 התגורר עוז עם משפחתו ביבנה, לאחר מכן עברה משפחת צמח לרעות. הוא למד והתחנך בבית הספר היסודי "רעות" ובחטיבת הביניים "מו"ר" וב"תיכון מכבים רעות". את לימודיו הוא סיים בהצטיינות במגמת ביוטכנולוגיה בשילוב לימודי מתמטיקה ואנגלית מוגברים. היתה לו שאיפה למצוא תרופות למחלות, והוא עבד וחסך כסף ללימודים גבוהים בתחום.

סמ"ר עוז צמח ז"ל התגייס ב-28.3.2004 לחיל השריון – הוא אהב את חבריו ואת הצבא, תמך ועודד את רוחם ברגעים הקשים. הוא הגשים את שאיפתו ומונה להיות מפקד טנק "מרכבה" סימן 3. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה הוא נקרא יחד עם יחידתו להילחם נגד החיזבאללה בדרום לבנון, חמישה חודשים לפני שחרורו מצה"ל. סמ"ר עוז צמח נפל בקרב בגבורה בעינתא-בינת ג'בל ביום 12.8.2006, בעת שפיקד על צוות טנק שנפגע – הוא נטל יוזמה לחילוץ הטנק, כשהוא חשוף באור יום ותחת אש תופת, בנחישות ובעוז רוח הוא הדריך את טען הטנק כיצד לכוון את הטנק לאזור מוגן, בעודו פותח באש לכיוון מקורות הירי. בתום פעולת החילוץ דיווח סמ"ר עוז צמח למפקדו בקשר: "קודקוד כאן 3ב' סוגר בתנועה סוף". מאז לא נשמע קולו. לאחר שהציל את חבריו, ספג הטנק שלו פגיעה ישירה רבת עוצמה מטיל נגד טנקים – סמ"ר צמח ושלושה מפקודיו – הנהג סמל ראשון דן ברויר, הטען קשר סמל ראשון הרן לב, והתותחן סמל ינון-יגאל ניסן – נהרגו במקום. על הפעולה ההירואית קיבל סמ"ר צמח וצוותו ציון לשבח מטעם מפקד פיקוד צפון האלוף גדי איזנקוט: "סמ"ר עוז צמח ז"ל הראה במעשיו רוח לחימה, יוזמה, רעות ואומץ לב עד כדי חירוף הנפש", נכתב בכתב הצל"ש.

סמ"ר עוז צמח ז"ל, הותיר אחריו הורים, אלישבע וחיים, וארבעה אחים ואחיות – יוסף, אורן, יפעת ושני.

סמ"ר עוז צמח ז"ל (משמאל) עם הוריו חיים ורונית ואחיו (צילום: באדיבות המשפחה)

"מאוד חשוב לנו להיות ליד עוז בצפירה", אומר בשיחה אביו חיים צמח. "יום הזיכרון זה יום שלכולם קשה, וכולם מתכנסים בתוך עצמם ולמעשה הרבה יותר נגישים ויותר קל להיפגש עם משפחות שכולות. לא מעט באים להר הרצל ביום הזה ואני מחבק את כל מי שמגיע, ואני אומר להם שזה בסדר – היו הרבה שלא הגיעו ללוויה ולא להגיעו לאזכרה כי קשה להם, זה מובן, אני לא כועס, שייקחו את הזמן שלהם. אבל יום הזיכרון, באיזשהו מקום יוצר ריכוך, ולאט לאט אנשים חוזרים".

"קולגות שלו היו מגיעות ועושות לו מסדר המפקד לפני הצפירה", מתאר חיים צמח, "זו ההזדמנות היחידה של המשפחה לראות את כל החברים שלו. זה יהיה חסר, אבל אנחנו לא נפר את ההוראות. המטרה של עוז בחיים היתה להציל חיי אדם. אז אנחנו נאמנים לדרכו של עוז. אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד, נשמור על החיים כי זה היה עוז. אצלנו כל יום זה יום זיכרון".

סיפור הגבורה של סמ"ר עוז צמח ז"ל, שקיבל צל"ש האלוף וציון לשבח, מהווה השראה עבור בני נוער וחיילים ברחבי העולם. "הסיפור של עוז הוא חזק, והוא משפיע על הרבה צעירים. אני מספר את הסיפור שלו בכל שנה והרבה מכירים אותו, גם אנשים שמתגוררים בגולה, והוא עבורם השראה של ממש", אומר אביו.

חיים צמח מוסיף ואומר כי המעבר בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות עבורו הינו קשה מנשוא. "מטריף אותי שאני יורד מהר הרצל ורואה את כולם רצים אחרי הקניות של הבשר, של הפחמים למנגלים", מתאר בכאב חיים צמח. "אם הייתי יכול שיום הזיכרון יהיה יום שבתון הייתי עושה את זה, שכולם יתייחדו עם מי שחירפו את נפשם על הגנת המולדת, ככה כל היום, בלי המעבר הזה".

סמ"ר עוז צמח ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

לדברי צמח, "המשפחות נושאות את הכאב, ואנחנו בחרנו בחיים. אומרים 'במותם ציוו לנו את החיים', הרבה לא יודעים מה הכוונה, אבל הכוונה היא שהילדים שלנו לא רוצים שנמות, הם רוצים שנמשיך לחיות. יש חיים לפני המוות של עוז, והחיים אחרי. הזמן לא מרפא, הכאב לא מרפה, זה כמו לחיות עם מום".

סמ"ר עוז צמח ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

המכתב שכתב חיים צמח לבנו סמ"ר עוז צמח ז"ל:

מכתב לעוז הגיבור מאבא
תענה לי כשתוכל
עוז היקר שביקרים!
אני לא יודע איך ומהיכן להתחיל לכתוב לך, האם לכתוב בזמן הווה, עתיד או עבר? אימא תמיד אומרת שאפשר היה לגדל 10 ילדים כמוך, היית ילד כל כך נוח, כל כך מתחשב, תמיד עוזר, מוותר גם כשוודאות מגיע לך, העיקר שיהיה טוב לאחרים ובסוף רק לך, העיקר שיהיה נחמד וסבבה. התנהגות אצילית כזו לא מובנת מאליה, כשאני נפגש ומדבר עם אנשים שהכירו אותך בחייך ועם אנשים שהכירו אותך דרך סיפור חייך, אני מבין עד כמה מיוחד היית, ואיך הצלחת לגעת באנשים בדרכך הנעימה והמיוחדת, אף פעם לא התלוננת שאתה מקופח, שקשה לך ועוד כל מיני טענות שונות ומגוונות.

כשגולדוואסר ורגב נחטפו על ידי החיזבאלה, ועוד לפני תחילתה של מלחמת לבנון השנייה, אמרת לי שיכול להיות שיקפיצו את הגדוד לעזה, או לגבול לבנון, בסתר ליבי העדפתי שיקפיצו אתכם לגבול לבנון, לא האמנתי שנצא למלחמה – סליחה טעיתי. כשנכנסת ללבנון, מאוד חששתי ודאגתי למרות שתמיד הרגעת אותי. ידעתי שהאופי שלך לא ייתן לך לעשות דברים "בערך" אלא בשלמות, כמו שתמיד עשית. תכונה זו שהיא לכאורה טובה, הדירה שינה מעיני, בעיקר כשידעתי איך שהקברניטים מנהלים אותה.

כשהבשורה הנוראית מכל הגיע ב 12 אוגוסט 2006 החיים נעצרו ואני שואל הרבה שאלות, בין היתר איך היה לך אומץ להישאר לבד בשדה הקרב לחלץ ולהציל את חבריך? הרי בסרט מצויר, שלפתע הגיח כריש מהמים כיסית את הראש בשמיכה מרוב פחד.

אומרים לי תהיה גאה, עוז גיבור ואני שואל מה עדיף? שפן חי או גיבור שלא איתי. היום אני חי בין היתר, כדי לספר את סיפורך, אתה איתנו ובקרבנו, אומרים לי, תחשוב שיצאת לטרק ארוך ועוד מעט תשוב, ואומרים שאולי עברת לגור באוסטרליה ובעתיד תגיע לביקור.

עולות הרבה שאלות ללא תשובות, באחד מהימים שסיפרתי עליך לילדים מכיתה ד' שאלו אותי הרבה שאלות, ילדה אחת שאלה אותי, האם אני כועס עליך? אני יכול להגיד בוודאות שאם לא היית מציל את חבריך, לא היו מכירים אותי כאבא של עוז!

תודה שאתה הבן שלי – אבא.

האתר לזכרו – www.oztzemach.co.il