הכנה ללידה – מתי זה התחיל ולמה זה נדרש?
בקבוצות דיון רבות עולה מדי פעם השאלה – למה צריך הכנה ללידה? הרי ממילא בסופו של דבר כולן יולדות.
אז זהו. בעבר הרחוק, בזמן החיים בשבט, ההכנה ללידה היתה חלק מהתרבות הנשית של השבט. בתוך סביבה תומכת של הריון-לידה-תמיכה אחרי לידה. במשך זמן רב תפקיד המיילדת היה ברשות נשים בלבד, לידה בתוך כותלי הבית היתה הדרך המקובלת ללדת.
- להורדת האפליקציה של כל העיר באנדרואיד
- להורדת האפליקציה של כל העיר באייפון
- עוד חודש הפתיחה: הפארק הנגיש החדש לילדים במודיעין
במהלך תהליכים חברתיים שחלו, ששיאם בשנות ה-30 של המאה ה-20 בזמן מהפכת התיעוש, נושלו הנשים המיילדות מעיסוקן וזה עבר לתחומי בית החולים. הדבר הביא לשני תהליכים שהרחיקו נשים מחוויית לידה שבטית ואינטימית.
ראשית, העצמת האתגר בלידה, על ידי הצורך לא רק להתמודד עם הלידה עצמה אלא לענות ל"קודי התנהגות" תעשייתית של חוסר אינטימיות, צייתנות למדיניות הלידה "המקובלת" ושימוש ב"סוכריות", שמאפשר בית החולים (אלחוש, ניהול סיכונים) שבעצם במקרים רבים מוצאים את הלידה מידיה של האישה. שנית, התניה חברתית לפיה הלידה היא נחלת הרופא והאישה אינה אלא הצינור שבאמצעותו מגיח התינוק לאוויר העולם – במקרה כזה באמת מה כבר צריך הכנה? הרופא והמיילדת יודעים מה לעשות, לא?
אז זהו, שלא.
מבלי לגרוע ממקצועיותו של הצוות הרפואי, ומבלי לפסול את הכלים המודרניים, הרי שהלידה היתה ועודנה בראש ובראשונה של האם היולדת.
הכנה ללידה, בין אם פרטנית או קבוצתית, תכלול בדרך כלל מספר מרכיבים – מהכנה תיאורטית, דרך הנכחת חזון הלידה של האם, הקניית טכניקות ללידה טובה ולהקלה על הכאב ומתן כלים להתמודדות עם האתגרים הצפויים, במהלך הלידה ואחריה.
היתרונות המשמעותיים של התהליך הם תיאום ציפיות עם בן הזוג או המלווה, באשר במקומו בתהליך וחשיבותו, יצירת קבוצת למידה שמתפקדת גם כקבוצת ייחוס לתמיכה, ויצירת חוויית לידה מעצימה וטובה.
חגית לוינגר-סויסה,
דולה ומנחת סדנאות הכנה ללידה,
תושבת מודיעין.
תגובות