מעורר השראה: אריק ווקסטוק ממודיעין שבר את האגן, נותח בהדסה וחזר לרוץ מרתון

הניתוח המורכב בבית החולים הדסה החזיר את פצוע הרכיבה למסלול הריצה: כשאריק ווקסטוק, עו"ד בן 43 ממודיעין ואב לשלושה, נפל בעת רכיבה שגרתית על אופניים הוא חשש שהפגיעה בגופו קשה, אולי תמידית. כאיש מרתון ותיק, שכבר רץ יותר מ-30 מרתונים ואולטרה מרתונים, כולל מרתון טבריה מדי חודש ינואר בˉ14 השנים האחרונות, הוא היה מודע היטב ליכולות הגוף והבין כי הפגיעה שספג באגן ובירך בעקבות נפיה מאופניו משמעותית, ולכן פנה אל מומחי האורתופדיה בהדסה.

"נפצעתי לפני כחמישה חודשים", הוא מספר השבוע. "כשניסיתי לקום, פשוט לא הצלחתי לעמוד על הרגליים. הכאב היה חזק, והמגבלה הורגשה היטב".

 ווקסטוק פונה במהירות לחדר המיון בבית החולים הדסה, שם עבר צילום רטנגן ו-CT, שקבעו שאכן מדובר בפציעה חמורה: שבר קשה ומורכב ביותר של האגן, המצריך ניתוח מסובך למדי. מהר מאוד הוא הוביל לחדר הניתוח, שם נותח שניים מבכירי מנתחי הטראומה האורתופדית בהדסה, פרופ' מאיר ליברגל וד"ר יורם וייל. "אריק הגיע אלינו במצב שבו ראש מפרק הירך שלו למעשה נכנס פנימה, לתוך אגן הירכיים, עם תזוזה משמעותית של המפרק", הם מספרים. "זהו מצב המכונה בשפה הרפואית שבר תוך מפרקי של הירך, שבר באצטבולום, שנחשב לאחד השברים הכי קשים והכי מורכבים לטיפול באורתופדיה ודורש מנתחים עם התמחות על בטראומה אורתופדית".

הניתוח ארך יותר מארבע שעות וכלל קיבוע של האגן דרך הבטן, בעזרת ברגים ופלטה. המפרק שוחזר בצורה טובה, אך הרופאים לא היו בטוחים אם ווקסטוק יוכל לחזור לרוץ. כששוחרר מבית החולים, הוא התבקש להימנע מדריכה על הרגל הפגועה.

Notice: הפונקציה wp_get_loading_optimization_attributes נקרא בצורה לא תקינה. An image should not be lazy-loaded and marked as high priority at the same time. למידע נוסף כנסו לניפוי תקלות בוורדפרס. (הודעה זו נוספה בגרסה 6.3.0.) in /home/kolhairmodiin/public_html/wp-includes/functions.php on line 6078

"חשבתי שלא אוכל לרוץ עוד פעם", משתף ווקסטוק ברגעים שלאחר הניתוח. "לא דרכתי על הרגל במשך שמונה שבועות. אחרי שישה שבועות התחלתי בפיזיותרפיה ובהידרותרפיה, לצד אימונים שהוספתי בחדר הכושר. אחרי שישה שבועות של עבודה אינטנסיבית וכשלושה חודשים לאחר הניתוח, כשדר' וייל אמר שההחלמה מתקדמת יפה, שאלתי אותו בבדיחות: 'אז אני יכול להתחיל לרוץ?' להפתעתי הוא התייחס לשאלה ברצינות, ואישר לי להתחיל לחזור לריצה בעומס קל ביותר אחרי חודש, כשכל השרירים מסביב לפציעה התחזקו יותר".

בסוף נובמבר קיבל ווקסטוק גם אישור מהפיזיותרפיסט שלו להתחיל בהליכות מהירות ללא הגבלה, כל עוד הוא לא מרגיש כאב באזור הפציעה. אט-אט החל ווקסטוק ללכת למרחקים ארוכים יותר, שילב בהן גם ריצה קלה – והגיע למרחק של 20 ק"מ, שלושה שבועות לפני מרתון טבריה. "כשהצלחתי לרוץ עשרה קילומטרים ללא תחושת כאב ארבעה ימים לפני המרתון, העזתי לקבל החלטה וידעתי סופית שאנסה לרוץ בו וגם אסיים אותו – אם לא יהיו לי כאבים בירך".

ווקסטוק עשה זאת: הוא השלים 42 קילומטרים של ריצה והליכה, מבלי שחש כל כאבים בירך. "זה המרתון הכי איטי שעשיתי אי פעם, אבל גם המרתון שאני הכי גאה בו", הוא אומר. "אני מוקיר תודה לפרופסור ליברגל ולד"ר וייל, ולשני הפיזיותרפיסטים המעולים שלי, ניקול אסרף ואיתן ארנס. בלעדיהם היכולת לחזור לריצה הייתה נשארת בגדר חלום".