טור דעה | חודש הגבר? במענה לטורו של אלי דנון

ביום רביעי עלה באתר "מודיעין ניוז" טורו של אלי דנון, עורך האתר, שעסק במונדיאל, תחת הכותרת "חודש הגבר". לפי דנון, בתקופה זו "אנחנו הגברים מבקשים אחת לארבע השנים סליחה מהנשים שלנו, שבזמן שידור המשחקים לא יעברו מול המסך, לא יבקשו מאיתנו להוריד כביסה", וכאן הוא ממשיך עם עוד כמה הברקות מגדריות. אחסוך לכם.

חודש הגבר? באמת? יש גברים, אני לא מכירה כאלה, אבל מסתבר שיש, שאשכרה חושבים שחודש המונדיאל הוא לגברים בלבד. היום נתקלתי בכזאת דעה, איך לומר, מתקופת האבן. הרעיון שרק גברים – צעירים וזקנים כאחד, הם היצורים היחידים עלי אדמות שמסוגלים להתעניין בספורט ובכדורגל בפרט – הוא רעיון קדום. רגע, זה אנשי האתמול או אנשי השלשום?

טורו של אלי דנון ב"מודיעין ניוז" (צילום מסך)

• להורדת האפליקציה של כל העיר באנדרואיד
• להורדת האפליקציה של כל העיר באייפון
• מסך ענק, סאונד איכותי, אוכל ושתייה – מונדיאל בפארק ענבה

אני מבינה שאווירת המילואים המיוזעת של גברים שעירים, שמתגודדים יחד מול המרקע ומפצחים גרעינים בחשק, תוך כדי שהם גונחים, מריעים, צועקים לעבר הניצחון או התבוסה, עושה את זה לחלק מהגברים במדינה הזאת. סוג של בונדינג גברי, עם ריח של חופש באוויר נטול אסטרוגן, שמציף מחדש את מלחמת המינים.

מר אלי דנון, תרשה לי, ברשותך כמובן, לתת לך סקירה קצרצרה, בכל זאת המונדיאל בפתח ואין זמן, של התפתחות ספורט כדורגל הנשים בעולם בעשורים האחרונים. אל תדאג, לא חפרתי.

כיום יש שחקניות כדורגל, מאמנות כדורגל ואפילו, זה הזמן שלך לשבת ולהחזיק חזק, גם אוהדות כדורגל. אני מקווה שלא הפלתי אותך מהכורסא. נשים שיחקו מאז ומעולם כדורגל. לא תמיד קיבלו שיוויון הזדמנויות, אבל שיחקו. כך למשל, בשנת 1894 הקימה נטי הניבול האקטיביסטית את מועדון הכדורגל של הנשים הבריטיות. בשנות ה-70 הוסר החרם והאיסור על נשים לשחק כדורגל בליגה משלהן. כבר אז הבינו שהרחם לא חלילה ייפול להן אם הן ישחקו קצת. כיום, ענף הכדורגל הוא ספורט קבוצתי נשי לכל דבר עם שחקניות מקצועניות, ממש כמו בליגות הגברים.

רותי זינדל-אוכמן (צילום: פרטי)

לגבי האוהדות, אפשר לומר, שגם אנחנו הנשים נשב ונצפה בחודש הקרוב במשחק הזה שרצים אחרי כדור ברחבת דשא ענקית. נו… איך קוראים למשחק הזה…אה – כדורגל. איזה מזל שאתה פה. כן, גם אנחנו מסוגלות לבטא, לאהוב ולאהוד את הטירוף הזה שנקרא מונדיאל.

זאת לא רק השריטה שלכם.

אנחנו אפילו מתאמנות בענפי ספורט נוספים מלבד התעמלות אומנותית, בבגד גוף הדוק ועם כדור מבריק וסרט מתנופף.

לסיום, אם כבר שאלת, אני בעד גרמניה. זו הפייבוריטית שלי.

אז מר דנון היקר, זוז קצת הצידה ופנה לנו מקום על הספה. הגרעינים עלינו. רק תעשה לי טובה אל תעבור לי מול המסך.

אין מה לעשות איתה, היא רק רוצה לבעוט. עלמה, הבת של רותי זינדל-אוכמן (צילום: פרטי)

רותי זינדל-אוכמן,

מאמנת ריצה מקצועית בירושלים והסביבה,

בעלת תואר ראשון בחינוך גופני מוינגייט,

רצה ואמא לשלושה מתוקים.